יש משהו שאני אוהבת במיוחד בעבודה שלי כמפיקה בשטח: אם עשיתי את העבודה שלי כמו שצריך, המשתתפות בכלל לא יודעות כמה דברים קרו מאחורי הקלעים.
הן רואות שההסעה מחכה בזמן, שהחדר מוכן, שהאוכל מגיע, שהשיעור מתחיל ושמישהו תמיד יודע לענות להן כשיש שאלה.
מה שהן לא רואות זה את כל מה שקורה בדרך לשם.
מה קורה מאחורי הקלעים
את הספק שהתקשר בבוקר והודיע שיש שינוי, את החדר שהמזגן בו הפסיק לעבוד, את הנהג שהתעכב, את המשתתפת שצריכה פתרון שלא חשבנו עליו מראש ואת עשרות הפרטים הקטנים שצריך לזכור בכל רגע.
והאמת? בריטריט, משהו כמעט תמיד משתבש.
זה יכול להיות דבר קטן, וזה יכול להיות משהו שדורש לשנות תוכנית שלמה. אי אפשר לשלוט במזג האוויר, בטיסות, בספקים או בכל מה שקורה בדרך. מה שכן אפשר לשלוט בו הוא איך מגיבים.
הניסיון נמדד ברגע האמת
וזה בדיוק המקום שבו אני מרגישה שהניסיון שלי בשטח באמת בא לידי ביטוי.
אין זמן להילחץ או להתחיל לחפש אשמים. צריך להבין מה קרה, למצוא פתרון, לדבר עם האנשים הנכונים ולדאוג שהקבוצה תמשיך את היום שלה כמה שיותר רגיל.
מבחינתי, אם המשתתפות ממשיכות ליהנות ולא מרגישות שהיה רגע של כאוס - הצלחנו.
לתת למורה להיות המורה
וזה גם אחד הדברים שאני רוצה לתת למורה שיוצאת איתי לריטריט. שהיא תהיה פנויה להיות המורה. ללמד, ליצור קשר עם המשתתפות ולהיות נוכחת בחוויה שהיא בנתה, במקום לנהל ספקים, לבדוק חדרים או לפתור בעיות.
כי הפקה טובה היא לא רק לדעת לתכנן הכול מראש.
היא לדעת מה לעשות כששום דבר לא הולך בדיוק לפי התוכנית.
ובסוף, דווקא הדברים הקטנים שאף אחת לא רואה הם אלה שמאפשרים לכולן להרגיש שהכול פשוט… עובד.
כי כשאת עושה הפקה טובה, הקסם נמצא במה שהמשתתפות אפילו לא צריכות לדעת שקרה.
מאיה