אני חושבת שאחת הטעויות הכי גדולות שאפשר לעשות כשמתכננים ריטריט היא להתאהב קודם כול בחוויה.
רואים מלון יפה, מדמיינים יוגה מול הים, ארוחות טובות, סדנאות ושקיעות - ומתחילים לבנות.
רק אחר כך מגיעים למספרים.
וריטריט יכול להיות מהמם, לקבל מחמאות מכל המשתתפות ועדיין להיות עסק שלא משתלם למי שהפיק אותו.
מתחילים דווקא מהמספרים
לכן מבחינתי, ריטריט טוב צריך להתחיל דווקא מהשאלה העסקית: כמה עולה לנו להפיק אותו, כמה משתתפות אנחנו צריכות, מה המחיר הנכון עבור הקהל ומה נשאר בסוף כרווח.
זה אולי פחות מרגש מלבחור את המלון, אבל זה מה שמאפשר לכל החוויה הזאת להתקיים גם בפעם הבאה.
אחרי שהמספרים עובדים, מגיע החלק הכיפי - לבנות את החוויה.
חוויה טובה היא חוויה מדויקת
ופה חשוב להבין שריטריט טוב הוא לא כזה שיש בו כמה שיותר דברים. להפך. הוא צריך להיות מדויק. לא כל סדנה, טיול או פעילות שנראים טוב על הנייר באמת צריכים להיכנס.
צריך להשאיר מקום גם לשבת ליד הבריכה, לשתות קפה בלי למהר לשום מקום ופשוט להיות.
ובמקביל, צריך לדעת איפה כן שווה להשקיע. לפעמים ארוחה טובה, חדרים נוחים, הסעה מסודרת או מישהי שנמצאת שם כדי לפתור כל בעיה - שווים הרבה יותר מעוד פעילות בלו״ז.
שלושה צדדים שצריכים לעבוד יחד
בסופו של דבר, ריטריט מוצלח צריך לעבוד משלושה כיוונים: המשתתפת צריכה להרגיש שקיבלה חוויה וערך, המורה צריכה להרגיש שהיא הצליחה ליצור את הריטריט שהיא חלמה עליו, והעסק צריך להרוויח.
כששלושתם עובדים יחד, יש כאן הרבה יותר מאירוע חד-פעמי.
יש מודל עסקי שאפשר לחזור עליו, להשתפר ממנו ולבנות עליו עוד ועוד ריטריטים.
וזה בעיניי היופי, שהמספרים עובדים מאחורי הקלעים, והמשתתפות מרגישות רק את הקסם.
כי ריטריט טוב לא צריך לבחור בין חוויה לרווחיות - הוא צריך לדעת לחבר ביניהם.
מאיה